החלטה בתיק רע"צ 25769-06-11

בפני בר"ע על החלטת רשם ההוצל"פ  שחר קטוביץ אשר הורה על חלוקת הכספים שהתקבלו ממכירת נכס מקרקעין, שנעשתה על ידי המשיב 1, ככונס נכסים, בתיק הוצל"פ 03-09105-03-7 בו המשיב 2 הוא הזוכה והמשיבה 3 היא החייבת.

המבקשים טוענים כי כב' הרשם שגה בהחלטתו על אופן חלוקת הכספים שהתקבלו ממכירת הנכס בכך שאישר תשלום של למעלה מ- 600,000 ש"ח למשיב 2 ואף אגורה לנושים אחרים שאינם נושים מובטחים (למעט עירית ת"א ורשויות המכס). המבקשים טוענים כי מעמדם כנושים לא שונה ממעמדו של המשיב 2, ואולי אף עדיפה עליו, ולפיכך היה צריך לחלק ביניהם את כספי התמורה לפי יחס הנשיה במשיבה 3.

החוב של המשיבה 3 כלפי המשיב 2 נובע מכך שהמשיב 2 ביצע עבודות שיפוץ בנכס נשוא הכינוס, והחוב של המשיבה 3 כלפי המבקשים נובע מהסכם בין המשיבה 3 באמצעות מנהלה לבין המבקשים לפיו יפעלו המבקשים להקטנת חובותיו של המנהל וחובות המשיבה 3 בתיקי ההוצל"פ השונים שנפתחו נגדם. סוכם כי התמורה שהם יקבלו תהיה מחצית מהסכום אותו יפחיתו מהחובות. לטענת המבקשים במסגרת פעולותיהם להפחתת החובות הם פעלו גם להפחתה של כ- 600,000 ש"ח מחוב המשכנתה שהיה על הנכס נשוא הכינוס. כתוצאה מהפחתה זו בוטלה המשכנתה והתאפשרה מכירת הנכס באמצעות המשיב  1 ככונס נכסים. לכן, לטענתם,  אם יש זכות קדימה למאן דהוא בקבלת כספים, הרי שזכותם עדיפה על פני זכותו של המשיב 2.

לטענת המבקשים, המשיב 1 הביא בפני כב' הרשם 3 חלופות לחלוקת התמורה שהתקבלה. החלופה הראשונה, שלא התקבלה על ידי כב' הרשם, היתה לראות במשיב 2 נושה מובטח כיוון שעבודת השיפוץ שעשה הביאה להשבחת הנכס. החלופה השניה ראתה במשיב 2 נושה כיתר שאר הנושים (לא נושה מובטח) ולמרות זאת הציע המשיב 1 לתת למשיב 2 סך של למעלה מ- 600,000 ש"ח ואילו ליתר הנושים לא לתת דבר. הצעה זו התקבלה על ידי כב' הרשם - למרות התנגדות המבקשים. ההצעה השלישית היתה לחלק את הכספים רק לעירית ת"א ולרשויות המס והיא לא התקבלה על ידי כב' הרשם.

המבקשים טוענים כי משעה שכב' הרשם קבע כי המשיב 2 אינו נושה מבוטח (שהרי זאת היתה ההנחה בחלופה השניה) לא היה מקום להעדיף אותו על הנושים האחרים.

המשיבים 1 ו- 2 טוענים כי אין להתערב בהחלטת כב' הרשם מהסיבות הבאות:

1. הבר"ע הוגשה באיחור.

2. למבקשים אין כל מעמד שכן אין להם פס"ד נגד המשיבה 3 ובודאי שלא פתחו תיק הוצל"פ לגביית הסכום המגיע להם.

3. המבקשים הם נושים של מנהל המשיבה 3 ולא של המשיבה 3 שכן ההסכם להפחתת החובות וקבלת מחצית סכום ההפחתה, שלפיו מבקשים המבקשים לקבל חלק מהתמורה, נחתם בין מנהל המשיבה 3 לבין המבקשים והתייחס לחובותיו שלו ולא לחובות המשיבה 3 שהיא בעלת הנכס שנמכר ותמורתו מהווה את סלע המחלוקת בין הצדדים.

4. המבקשים לא הביאו התנגדותם בפני הרשם למרות שהיה להם פרק זמן של שנה ויותר לעשות כן.

לכן אין לאפשר להם לעשות זאת בערעור.

5. המשיב 2 נושה מובטח שכן השיפוץ שהוא עשה בנכס העלה את ערכו.

6. אין להתערב בקביעות עובדתיות שקבע כב' הרשם.

הצדדים ביקשו לקיים דיון בו למעשה חזרו הצדדים על טענותיהם  שבכתבי הטענות.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי אין מקום להתערב בהחלטת כב' הרשם ולפיכך יש לדחות את הבר"ע ואלה נימוקי:

עסקינן בריבוי נושים נגד חייב בהוצל"פ. הסעיף הדן באופן חלוקת הכספים בין הנושים השונים של חייב בהוצל"פ הוא  סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל התשכ"ז - 1967 (להלן: "חוק ההוצל"פ") . על פי הוראות סעיף 76  הנ"ל התנאי לחלוקת כספים שהתקבלו כתוצאה מהליכי הוצל"פ נגד חייב הוא :

(א) "הגישו  זוכים אחדים כמה  בקשות לביצוע פסק דין אחד או פסקי דין אחדים נגד חייב אחד...".

התנאי איפוא לפיו זכאי מי שרואה עצמו נושה של חייב לקבל חלק מתוך כספים שהתקבלו כתוצאה מנקיטת הליכי הוצל"פ הוא היותו "זוכה" ( "הגישו זוכים") והגשת בקשה לביצוע ( "הגישו זוכים אחדים כמה בקשות לביצוע...").

זוכה מוגדר בסעיף 1 לחוק כך: